עוולת הרשלנות

בעת הגשת תביעת נזיקין עולה במקרים רבים דרישה לפיצוי כספי לנוכח עוולת הרשלנות. התביעה מוגשת כדי להעניק לאדם הנפגע או ליורשיו את מלוא הכספים המגיעים לו עקב מחדל של הרופא או מישהו אחר מהצוות הרפואי במוסד ספציפי.

מדובר במקרים שבהם אדם נפגע עקב פעולה רפואית שגויה או אי ביצוע פעולה רפואית נדרשת אשר גרמה לו לנזקי גוף ספציפיים ועקב כך חייו קיבלו תפנית מהותית. הוא סובל מכאבים ומבעיות בריאותיות מורכבות וסבוכות ולכן הוא מגיש תביעה נזיקית נגד מי שאחראי למקרה. ברוב המקרים מדובר בבית חולים או במוסד רפואי אחר אשר אחד מרופאיו או מעובדיו יצר רשלנות רפואית שהשלכותיה פוגעות באורח חייו הנורמטיבי של הנפגע.

תביעת נזיקין

תביעת נזיקין היא תביעה בעייתית אשר אפשר להגיש אותה רק אם קיימים בה כמה תנאי סף מוגדרים שהם היסוד להגשת התביעה. חובת הזהירות, קיום הנזק והוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. 

חובת הזהירות

בהתאם להוראות המחוקק, חייב להיות קשר בין הגורם שהזיק לבין האדם הניזוק וזאת כדי לוודא שהגורם הפוגע נהג בזהירות בנפגע, יש לכך חובה מוסרית וגם חובה קונקרטית.

חובת הזהירות המושגית

חובת הזהירות המושגית היא בדיקה מעמיקה כדי לקבוע אם הפעולה שבוצעה היא אכן רשלנות רפואית וזאת לאור יחסי הרעות בין המטופל לרופאיו.

חובה הזהירות הקונקרטית

חובת הזהירות הקונקרטית בוחנת את הפעולה שביצע הרופא כדי לקבל החלטה אם מדובר בטעות שנעשתה בתום לב והיא סבירה כפי שיכול לקרות לכל אדם ולכל רופא או מדובר בפעולה חריגה שגבולותיה הם מעבר לסביר.

אם קיים קשר סיבתי

בית המשפט מבקש הוכחה שאכן מצבו של החולה נובע מהפעולה הספציפית אשר קרתה תוך ביצוע רשלנות רפואית שגרמה לנזק בלתי הפיך. המטרה של הרופא במהלך הדיון היא להוכיח שלאורך המקרה הוא עשה כל שניתן כדי להציל את החולה ולהעניק לו טיפול רפואי מיטבי, כדי למנוע הידרדרות במצבו הרפואי וזאת כיוון שהעניק לו טיפול שגוי מכל סיבה שהיא. השופט מתרשם מאופן ההתנהלות של הרופא ברגעים הקריטיים כדי לקבוע אם אכן הייתה כאן רשלנות רפואית בהתאם להשתלשלות המקרה.

כאשר מדובר על אבחון שגוי, ההחלטה השגויה של הרופא היא בעלת משקל הרבה יותר מכריע כיוון שהבעיה הרפואית אינה מטופלת כראוי ולכן מתעצמת, נוצר מצב שאפשר היה להקטין את הנזק אילו בוצע הטיפול הנכון. ברוב המקרים רק אחרי פרק זמן נוסף מגיעים לאבחון הנכון ולא תמיד הטיפולים שייעשו מרגע זה ואילך יהיו אפקטיביים כפי שהיו בעלי השפעה אילו בוצעו לאחר הבדיקה הקודמת אשר בה לא אובחנה המחלה.

השופט בוחן את המקרה על כל היבטיו כדי להגיע למסקנה הנכונה על אופן התנהלותו של הרופא וחובת הזהירות הקונקרטית אשר בה נקט, במיוחד אם הרופא מדווח כי קיבל החלטה לאחר שבחן את המקרה מול מקרים דומים בתחום הרפואה. השאלה היא אם הרופא הביא בחשבון השלכות של נזק בלתי הפיך ומה יהיה היקפו של הנזק. 

החשיבה היא לתהות על קנקנו של הרופא בהיבט של המיומנות המקצועית שלו והתרשמות מאמינותו שקיבלה ביטוי בהתנהלות שלו בזמן אמת.